<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פ"ו</h1>
<h2>דף סה:</h2>
אין לקסום ולא לעונן ולנחש ולא לעשות כהבלי התעתועים שנהגו הראשונים לעשות. קוסם הוא שיעשה מעשה עד שינום ותפנה מחשבתו מכל הדברים ויאמר העתידות. ויש ממשמשין בחול או באבנים ויש מפיל עצמו לארץ וצועק. ויש מסתכל במראה של ברזל או של עששית. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו. אחד הקוסם ואחד השואלו אסורין אלא שהקוסם לוקה והשואל אינו לוקה אלא מכין אותו מכח מרדות. מעונן זה האוחז הענין שמרמה כאלו עושה מעשה ואינו עושה מעשה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה. וכן המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלונית יפה לצאת. וגדולים כתבו מעונן כגון אלו שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות מלאכה שנה פלונית או חדש פלוני טוב לדבר פלוני. ואסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע הכזבים שהסכלים מדמין שהם דבר אמת. וכן העושה מעשה מפני האצטגנינות וכוון מלאכתו או הליכתו באותה העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה. מנחש זה האומר פתי נפלה מפי או מקלי נפלה מידי או בני קורא לי מאחורי או צבי הפסיקו בדרך. או עבר נחש בימינו או שועל משמאלו ומפני איזה נחש מזה. אינו רוצה לצאת בדרך או אינו רוצה להתחיל במלאכה כי לדעתו לא יצליח וכן אלו ששומעים צפצוף וקול החולדה ואומר דבר פלוני יהיה או לא יהיה וכגון אלו שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלונית עולה אינו טוב לצאת. וכן אלו שאומרים אל תתחיל ממני לגבות שחרית הוא. ומוצאי שבת הוא ראש חדש הוא שאינו רוצה שיהיה תחלת עסקו שיתקן דבר ברשותו. וכן כל דבר שעושין לסימן אם יארע כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לא אעשה כאליעזר עבד אברהם. אבל בית אשה ותינוק מותר לעשותו סימן כגון מעת שקניתי בית זה או נשאתי אשה הצלחתי בכל מעשה וכן שאומר לתינוק פסוק לי פסוקיך ושמח כשאומר פסוק שישר בעיניו כל זה הוא מותר. חובר חבר זה הוא שעל ידי לחש מקבץ חיות בין גדולים בין קטנים ואפילו נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים. וגדולים כתבו איזה הוא חובר שמדבר דברים שאינם בלשון עם ואין להם ענין, מעלה על דעתו בסכלותו שהאומר כך על הנחש או על העקרב אינו מזיק והאומר כך וכך על האדם אינו נזוק, אוחז בידו בשעה שמדבר מפתח וכיוצא בו, והחובר בעצמו לוקה ואדם אחר שאומר עליו החובר דברים אלו ומראה שיש לו בהם הנאה מכין אותו מכח מרדות מפני שמשתתף בסכלותו. מי שנשכו נחש ועקרב מותר ללחוש עליו אפילו בשבת ואע"פ שכל זה דברי רוח כדי שתתישב דעתו מותר. מי שכרוכים אחריו נחש או עקרב מותר לחבר כדי לעשות שלא יזיקוהו. הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה או על התינוק שלא יבעת או מניח ספר או תפילין על התינוק לא די להם שהם בכלל חברים ומנחשים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שדברי תורה הם רפואת הנפש ולא רפואת הגוף כן כתב המחבר. וחכמי צרפת כתבו במה דברים אמורים שהיא עבירה גדולה ומאותן שאין להם חלק לעולם הבא הלוחש על המכה פסוק מן התורה ורוקק ואפילו אינו רוקק אסור לעשות כן. אבל לקרא פסוק על התינוק כדי להגן עליו מותר כמו שמצאנו לחכמי הגמרא שהיו קורין פסוקים קודם השינה כדי להגן עצמן מן המזיקין וכן רגילים בצרפת לקרא על התינוק כשהוא חולה פסוקים ולומר דברים בתפלה עליהם. דורש אל המתים שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טמאה. ידעוני זה שמניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו ומדבר מאליו. מכשף כולל כל אלה ויש בו שלשה חלוקים. העושה מעשה על ידי כשפים חייב סקילה, ואם אינו עושה מעשה כאוחז העינים פטור אבל אסור, ועל ידי ספר יצירה מותר לכתחלה, מעשה שדים בכלל מעשה כשפים הוא, ומן החכמים הגדולים אמרו שהעושה מעשה על ידי שמות הקדושים מותר שהיא גדולת הקב"ה ואין איסור אלא ע"י שדים, וחכם גדול התיר לשאול על הגנבה אבל לעשות מעשה היה מסופק. ולפי האמת והשכל אין לעשות מעשה ולא לשאול דברים בטלים כאלה אבל יהיה תמים עם הש"י, ובזמן שהיו הנביאים היו שואלים להם כמו דברי האתונות אשר לשאול. אבל היה נראה כי לא היו שואלים למכשף וחוזה ובעלת אוב תוכיח כי כל דברים אלה חוקות הכנעניים המפתים והמתפתים ועם השם לא כן נתן לנו ד' אלהינו.
ואני חותם במאמר עניני הכוכבים ומעשה הכשוף כדי למלאות חצץ פי הוברי שמים ולשבר מלתעותם כי בדורנו זה רבים מעמי הארץ המתיחדים נמשכים אחרי דעתם ואחרי עצתם על פיהם יחנו ועל פיהם יסעו ואת משפטי אלקי הארץ לא ידעו עד כי כחשו בש"י ויאמרו לא הוא כי דעתם וסברם שכבר נמסרו מעשה בני האדם כולם איש לא נעדר לתנועות הגלגלים והבטת פני שבעה כוכבי לכת כפי מה שיתרחקו ומה שיתרחקו עם (הבטת) [הבטה] לשאר הכוכבים העומדים. אומרים עזב ד' את הארץ מששת ימי בראשית ולא יוסיף עוד לראות עד שיאמרו כביכול אין לשנות טבעם וסדרם ופעולותם המסורה להם להטיב או להרע כאשר ראו בספרי הקדמונים שכתבתי קצת מדבריהם בראש החבור הזה. לידע ולהודיע איך היו ממש[ש]ים בחשך ומגששים כעורים קיר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. ואין לתמוה אם מהחכמים אשר לא נתנה להם תורה תמימה ילכו אחר החכמה המסורה להם ואם רבים וגדולים וחכמים מהם יהבילו החכמה ויאמרו כי המאמינים כופרים בעיקר. אבל אשמים אנחנו על אחינו המאמינים בני מאמינים שעמדו רגלי אבותם על הר סיני איך נסוג אחור לבם ותט אשורם מני הדרך והניחו תורה שלמה שלנו בעבור שיחה בטלה שלהם ומחטיאים רבים וגדולים ואצילי הארץ ושופטיה ומנהיגיה ופרנסיה וכותבין להם חק נימוסיהן וספר כפירה. סר לבם מאחרי השם ומכניסים בלבם רעדה ופחד עד שלא ישיבו אל לבם להתפלל ולהתחנן אל אשר בידו נפש כל חי ומהשנא זמנין ומהעדה מלכין. וקנדרוס כפיר החוזי' ספר הבדיא להם בשבתם בביתם ובלכתם בדרך ובשכבם ובקומם הם האורים והתומים להם הם האפוד והחשן באהליהם ולא ידעו ולא יבינו ולא ישיבו אל לבם לראות בעבר ובהווה כי היו חכמים גדולים בעיניהם. וחוזים בכוכבים וכולם מתו במיתה משונה בכבלי עוני וברזל באה נפשם. ואיך יושיעו לאחרים ולא הושיעו לנפשם. ואיך יחזו לאחרים ולא חזו רעתם. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלמה. וזה מלבד הכתוב בתורתנו התמימה בדברי הנביאים והחכמים אזהרות בזה. מלבד ראה זה שכופרים בתורה כלה כלל ופרט וכלל בעונשה ובשכרה ובנסים ובנפלאות שבה שלא כנוהג שבעולם בכל יעודי התורה כמו שכתבתי והארכתי בשכבר אבל לצורך השעה אני צריך לכתוב ולשנות ולשלש ומי יתן לי שומע. והנה כל התורה מלאה מתשובות כנגדם. אבל יגלו פנים בתורה שלא כהלכה בלשון תהפוכות מדברת גדולות. והשם יכפר בעדם.
